משום מה, פרסומות רבות מכילות שגיאות צורמות. אני אומר "משום מה" כי בד"כ בפרסומות עושים שימוש בקריינים מקצועיים שמכירים את חוקי הלשון, והן עוברות הגהות של הגוף המשדר. ובכל זאת, יש התפלקויות בבג"ד כפ"ת וכדומה. אבל הדוגמה שלפנינו היא חריגה בנוף. מדובר בדוגמה של תיקון יתר (היפר-קורקציה).
הקריין היה אמור לומר את המשפט "מתחילים את העשור החדש". הניקוד התקני של ה' היידוע בשתי המילים הוא סגול (לפני ע/ח קמוצות), כלומר: הֶעָשור הֶחָדש. זה התקן. הקריין ככל הנראה לא זכר את הכללים המדויקים, אבל הוא זכר שאמור לקרות משהו מוזר, איפהשהו צריכה להיות תנועת E, רק שהוא דחף אותה במקום הלא נכון והגה: הָעֶשור. כלומר – שינה את ניקוד והגיית המילה עצמה!
מה שמשעשע (?) הוא שאיש לא היה מניד עפעף לו הגה פשוט "הָעָשור הָחָדש" כהגיית הדיבור היומיומי בעברית. אבל הוא כל כך התאמץ, שהוא זכה לככב בפינת הטעות הבלתי נסלחת.
ולעניין משני: מקובל בחוגים מסוימים בשנים האחרונות לשבץ את האותיות A ו-E בגוף מילה עברית, כאשר הכותב מבקש להבדיל בין הומוגרפים שניתנים לקריאה כך או כך. לדוגמה: "תגיד, איך אומרים: אAחד העם או אEחד העם?". הפתרון העממי הזה נוצר על רקע השימוש הרב בהתכתבויות ווטסאפ וכד' שבהן האפשרות לנקד מסורבלת. המחסור של אות ניקוד שתוכל להבחין בין שתי התנועות הללו (היחידות שאין להן "אות") הפריע לאנשי שפה רבים. בקטע הבא אפשר לשמוע את ההצעה של נעמי שמר לפתרון הבעיה.
אגב, סטטיסטית, תנועת A יותר נפוצה משמעותית בעברית מאשר תנועת E (ראו להלן). לכן, כמו שאני אומר ללומדי עברית, אם אתם צריכים להמר – לכו על A. כמובן, זה כלל אצבע, ויש הרבה מצבים שבהם הוא לא תקף (ויש הרבה משתנים כמו תדירות מילים וכו'), אבל בגדול – בכל מאגר נתונים שבדקתי זה המצב. משמעות הדבר: לא צריך 2 סימנים דיאקריטיים (כמו שמציעה נעמי שמר) – אפשר להחליט שברירת המחדל היא A ואם רוצים לרמוז לקורא להגות E – צריך לציין זאת בסימן (אגב, מה רע בצירה/סגול?).
פירוט נתונים סטטיסטיים:
1. במאמר של בולוצקי ובקר (2006) הם מונים תמניות לפי סוג תנועה בהברה מוטעמת בסביבות שונות. תנועת A מופיעה עשרות אחוזים יותר מ-E.
2. בקורפוס CHILDES (רכישת שפה) במנוע SketchEngine ספרתי 442,433 תנועות A ורק 295,181 תנועות E.
3. בספירת סימני ניקוד בתנ"ך בעזרת תוכנת "כתר" ספרתי 252,467 תמניות עם קמץ / פתח / חטף פתח לעומת 126,610 תמניות עם צירה / סגול / חטף סגול. יש לסייג ולומר שהספירה אינה מאד מוצלחת כי מילה שמכילה גם קמץ וגם צירה (למשל) נספרה בשתי הספירות, אולם בכל זאת נראה שזה נותן קנה מידה כלשהו. [לא הכנסתי לספירה את סימן השווא בגלל מורכבותו].
בלשנות ושות 