נתקלתי בסידור התפילה בשני משפטים שבהם אותה לקסמה* מופיעה ארבע (!) פעמים ברצף. זה די הגניב אותי (הסבר בהמשך) אז אני מביא כאן את הציטוטים. נתקלתם בעוד דוגמה? תכתבו לי בתגובות. אני מניח שיש לא מעט דוגמאות של שלשות, כמו מלך מלכי המלכים, אבל נאסוף אותן בהזדמנות אחרת.
פיוט "נשמת כל חי" (פסוקי דזמרה, תפילת שחרית של שבת, נוסח ספרד):
"עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ".
ברכת התורה (חלק מתפילות הבוקר, נוסח ספרד):
"וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ".
אז מה מגניב בזה? זה פשוט משהו שלא קורה בדרך כלל. שפות אוהבות גיוון, ובדרך כלל מסר מועבר בזכות ניגודים. החל ברמה הבסיסית ביותר – 99.99% מהמילים מורכבות מעיצורים ומתנועות לסירוגין (נדירות המילים מסוג "פשש", "חחחח", הכוללות עיצורים בלבד, והן בדרך כלל מילות קריאה).
גם ברמת המשפט – אנחנו זקוקים לניגודים בין ארגומנט לפרדיקט, או במילים פשוטות – בין שם לפועל. לא נמצא משפטים שמורכבים רק מארבעה שמות עצם רצופים (משהו כמו "שולחן כיסא חתול כלב"). משפטים כמו "שודד שודד שודד" קיימים רק בדוגמאות בקורסי לשון. בלשנים אוהבים את הקוריוז הבא מהשפה האנגלית: משפט שמורכב מאותה מילה שחוזרת 8 פעמים. הדבר מתאפשר (גם אם בדוחק) הודות למאפיינים המורפולוגיים הייחודיים של אנגלית, ובפרט – היכולת להפוך כמעט כל שם עצם לפועל בלי לשנות את צורתו.
*לקסמה: מילה מילונית, על כל הטיותיה. למשל: המילים "ילד", "ילדה", "ילדים" – שייכות כולן לאותה לקסמה – "ילד".
בלשנות ושות 