קמץ אל"ף – אה?

ישנה בקרב דוברי עברית התניה שיוצרת זהות בין האות (הגרפמה) "א" ובין התנועה A (פתח / קמץ). נשאלת השאלה האם ההתניה הזו מוצדקת ואם יש לה על מה להישען. ככלל, הכתיב העברי הוא עיצורי – כלומר במקרים רבים אין בו ייצוג לתנועות, וגם אם המגמה הזו הולכת ומשתנה בהדרגה, עדיין ברוב המקרים התנועות A ו-E באמצע מילה אינן מיוצגות אורתוגרפית. יתרה מזאת, האות "א" מייצגת תנועת O באחת המילים הנפוצות ביותר בשפה העברית – "לא".

מעניין לראות שבמשפחת המילים הקשורה ללקסמה "ראש" – האות "א" מייצגת (לכאורה) כמעט את כל התנועות בשפה העברית! [כלומר, מופיעה כאם קריאה לאחר סימן הניקוד של התנועות השונות]

א. במילה "ראש" – תנועת O (חולם)
ב. במילה "ראשי" – תנועת A (קמץ)
ג. במילה "ראשית" – תנועת E (צירה)
ד. במילה "ראשון" – תנועות I (חיריק)

מדהים!

לגבי תנועות U – איננו מוצאים את האות א כמייצגת ממשית של תנועה זו. אולי אפשר לראות בהיותה נלווית ל-ו במילה "הוא" מעין ייצוג חלקי של התנועה U (שורוק). בהקשר זה, אנקדוטה מעניינת: בספר שמואל ב', פרק י"ט, פסוק ז', מופיעה צורת הכתיב "לא" שבה תחת הלמ"ד תנועת קובוץ! (ר' תמונה). צורת הקרי היא כמובן המילה "לו".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s