חרדת נטישה להיות כמו*

שפות נבדלות זו מזו בפרמטרים רבים. אחד מהם נוגע לאפשרות "לנטוש מילת יחס" – כלומר לסיים משפט במילת יחס ללא שם עצם לאחריה. על פי רוב מילות יחס זקוקות להשלמה של שם עצם, אך יש שפות – כמו אנגלית – שבמצבים מסוימים מאפשרים למילת היחס להופיע "נטושה". לדוגמה, כששואלים באנגלית מישהו מאיפה הוא בא, שואלים: ?Where did you come from – ובתרגום מילולי לעברית: איפה באת מ-? כמובן, משפט זה אינו דקדוקי בעברית, משום שעברית אינה מאפשרת נטישת-מילת-יחס (preposition stranding).

אבל בשפה המדוברת, כרגיל, החוקים שונים. הנה כמה דוגמאות של נטישות שהפכו למטבעות לשון. הרשיתי לעצמי לצרף כאן גם מיליות שימוש אחרות שמתנהגות דומה למילות יחס מההיבט הנדון.

פעם ב: "הוא לא מעשן הרבה, פעם ב-"
אחת ל: "בדרך כלל אנחנו אצל ההורים שלו בשבת, אבל אחת ל- אנחנו אצל ההורים שלי"
סוג של: "-מה זה, בורקס? -סוג של" (אנגלוז: kind of).
בין לבין: "בבוקר למדתי, בערב עבדתי ובין לבין נחתי"
ללכת אל ללכת מ: "…ללכת כי כולם הולכים" (מתוך השיר "הבלדה על חדווה ושלומיק")
בוא נדבר אחרי-: "אני לא יודעת מה התכניות להמשך, תלכו לסרט ונדבר אחרי".
ללכת עם ולהרגיש בלי: "העליונית הזאת כל כך קלילה, ממש ללכת עם ולהרגיש בלי"
שלוש ארבע ו: "יאללה, זה קר רק בשנייה הראשונה, קפוץ כבר, שלוש ארבע ו-"
אם לא ה: "ואי זה אחד הסרטים הטובים אם לא ה-" (קרי: אם לא הטוב מכולם)

* כותרת הפוסט לכאורה שייכת גם כן לדוגמאות, אבל אני לא חושב שהיא קיימת בשימוש טבעי בשפה, אלא יותר כאנגלוז מבודח ומודע לעצמו ברשתות החברתיות (בכתיבה בלבד), על דרך: X be like…